ירושלים,כ"א בשבט, התשס"ח
28/01/2008
שישים ושלוש שנים אחרי שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ביום אותו קבע האו"ם כיום הבינלאומי לציון זכר השואה, צעדנו, משלחת של חברי הכנסת, לאורך המסלול שהביא מליון וחצי יהודים בדרכם האחרונה, לתאי הגזים.
צעדנו שם, בקור מקפיא עצמות, כבני חירות, כישראלים גאים, כנבחרי ציבור, משלחת שכללה את חברי הכנסת יורם מרציאנו, מאיר פרוש, נסים זאב, ניסן סלומיאנסקי, סטס מיסז'ניקוב ואנוכי. צעדנו, אך לא היינו לבד, שכן הפעם יצאנו במשלחת משותפת לנו ולידידי ישראל בפרלמנטים של אירופה. כשלושים חברי הפרלמנטים של צרפת, שבדיה, פורטוגל, בלגיה, בריטניה וסלובניה, של בולגריה, של איטליה וגרמניה, שאליהם הצטרפו סגני יו"ר הפרלמנט האירופי. כל אלה באו עמנו כדי לנסות להבין את גודל האסון שפקד את העם היהודי.
שכן, היום הבינלאומי אותו קבע האו"ם, נועד בדיוק למטרה הזו. להנחיל לעולם, ובעיקר לדור הצעיר, את ההבנה והידע על מה שקרה. ידע על תורת הגזע, על השנאה וההסתה שהובילו את העם הגרמני, עם שהגיע לדרגות כה גבוהות של תרבות, לבצע פשעים כה נוראיים, ידע על מכונת ההשמדה וידע, כן, גם על כך שהעולם עמד מנגד ובחר לשתוק.
עמדנו שם, כתף אל כתף, ישראלים ושבדים וגרמנים, מול ערימת הבגדים והנעליים של ילדים תמימים שנרצחו בדם קר, מול הנעליים, הפרוטזות, המברשות, המשקפיים שהנאצים שדדו מהיהודים ודאגו לסדר ולקטלג בסדר מופתי.
היינו במחנה אושוויץ 1, שבו עונו בני אדם, בו בוצעו ניסיונות רפואיים בגופם ובו הוצאו להורג ללא סיבה וללא משפט. אך את אשר ראינו במחנה אושוויץ 2 , הלא הוא מחנה ביקרנאו, בו שכללו הנאצים מדי יום ביומו את תעשיית המוות, בשיטתיות ובברוטאליות, קשה לתאר במלים. צעדנו במחנה שקשה לתאר את מימדיו, מחנה שהכיל, מדי יום, יותר מ – 100,000 איש ואישה. עמדנו ליד המשרפות, וליד מה שהיה קרוי הסאונה – המקלחות שם הפעילו את הגזים.
גברתי יושבת הראש, אינני מאמינה שקיים אדם, אשר יוכל להישאר אדיש אל מול מחזה כזה, או יותר נכון, מול מה שנותר ממחנות המוות.
עוד היינו שם, הגיעו משלחות רבות של תלמידים מצרפת ומאיטליה, מפולין, מישראל ומגרמניה, ולכן, יש בציון היום הזה מסר חינוכי ואנושי, שצריך לברך עליו. מסר המופנה כלפי כל אותם אנטישמים, שמספרם, בשנים האחרונות, אינו פוחת; מסר אוניברסאלי כלפי ממשלות ומדינות, כמתחייב מהחלטת האו"ם להשקיע בחינוך הנוער ובתכניות לימוד, כדי לקעקע עד היסוד את הגזענות, ואת שנאת הזר והשונה. מסר למדינות החברות באו"ם כי אין מקום להכחשת השואה ומסר כלפי פרלמנטים לחוקק חוקים נגד אנטישמיות וגזענות. את הנגע הזה יש להעביר מהעולם בכוחות משותפים.
ואשר לנו, ישראלים, חברי כנסת, בעומדנו שם, הבנו שוב עד כמה חשובה לנו מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, ועד כמה עמוקה מחויבותנו לשלומה, לכבוד כל אזרחיה, ולהמשך קיומה.
