נאום ח"כ קולט אביטל לגבי החלטת עצרת האו"ם על הקמת ועדת בדיקה לאירועי בית-חאנון (21 בנובמבר 2006)

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין זו הפעם הראשונה שהאו"ם מקיים עצרת מיוחדת או עצרת חירום בנושא הסכסוך הישראלי-הערבי, אבל למיטב הבנתי – ונדמה לי שאני יודעת כמה דברים על האו"ם - זאת הפעם הראשונה שמתקבלת החלטה אופרטיבית חמורה מהסוג הזה, ש-156 מדינות מחליטות יחד לשלוח אלינו ועדת בדיקה בנושא מה שקרה בבית-חאנון.

אני חושבת שההחלטה הזאת היא החלטה חמורה, ואני מזדהה עם מה שאמר לפני השר איתן, בנושא החקירה שאנחנו בעצמנו הובלנו וחוסר הצורך או התועלת שבשיגור משלחת.

אבל אין גם ספק, שהרקע להקמת ועדת בדיקה מהסוג הזה הוא הרקע שזעזע את כולנו, ההרג של אזרחים חפים מפשע. שמחתי לשמוע גם את דבריו של חבר הכנסת גדעון סער, אני חושבת שכולנו הזדעזענו, אין אדם שפוי במדינה הזאת שלא כאב את הכאב כשראה הרג של ילדים בשנתם, כשראה משפחה שלמה שנקטלה.

לצערי, התקריות האלה הן חלק ממעגל האלימות שבו אנו מצויים. אני מוכרחה לבוא ולהגיד כאן שוב ושוב: כל מי שטוען שהאלימות הזאת היא בלתי נמנעת או היא חלק מהיגיון מסוים, לא מבין בעצם שכן ניתן למנוע את זה, ושכל מעגל הדמים הזה וכל מעגל האלימות הזה לא ייפסק אלא אם נגיע לפחות, באופן מינימלי, להפסקת אש, ואם נחזור ונתחיל שוב לדון בצורה רצינית ביוזמה מדינית כלשהי, שאם לא כן, שוב ושוב נצטרך אנחנו לדבר כאן, משפחות תשלמנה ביוקר, גם בצד שלנו, גם בצד שלהם, ומעגל האלימות פשוט לא ייפסק.

אני מחזיקה בידי את החלטת האו"ם, ואני מוכרחה להודות שאין בה איזון. זה נכון, יש אומנם אזכור של עזה, ויש אומנם אזכור של הטילים שנוחתים אצלנו, אבל אין קשר בין סיבה ומסובב, אין התחשבות באזרחי מדינת ישראל, אין אמפתיה ואין סימפתיה לא לשדרות ולא לשום מקום אחר.

עם זאת, אני מוכרחה להגיד, שכל מי שגינה את מדינות אירופה, ובעיקר כל מי שהתקיף את צרפת בסוגיה הזאת, עשה לפי דעתי טעות, וצריך להחליט מה אנחנו רוצים; שכן מדינות אירופה באו וניסו למתן את ההודעה הזאת, והשאלה היא - זו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את משרד החוץ ואת השגרירים שלנו - מה אנחנו בעצם רוצים, האם אנחנו רוצים החלטה חריפה יותר, מסובכת יותר, קשה יותר, או אנחנו מוכנים להבין שחלק מהמדינות גם רוצות למתן אותה.

אדוני היושב-ראש, יש הרבה מה להגיד בנושא הזה, אני אסתפק בשני דברים. אני אסתפק בלומר, קודם כול, שאני חושבת שמדינת ישראל צריכה להחליט מה היא תעשה אם וכאשר תבוא הוועדה הזאת לארץ, ועדת הבדיקה. יכול להיות שכדאי שכולנו נזמין אותה לקיים את דיוניה באיזה מקום נחמד בשדרות, ומשם אולי היא תחוש מה שאחרים חשים.

אבל מעבר לכך, אני מוכרחה לומר, שכל מי שבימים כאלה מגנה כל מגע, כל ניסיון להידברות עם הפלסטינים, טועה. ההרגל שלנו מייד להזדעק ולדבר נגד כל מי שמוכן לנהל דיון רציני, כל מי שמוכן לחדש דיאלוג, או כל מי שיוצא היום ביוזמות חדשות, לצורך העניין, במקום לברך על כך שכולנו צריכים לנסות למלא את החלל ולהציע יוזמות מדיניות חדשות – מי שנוהג כך טועה. המצב הזה ייגמר רק אם אנחנו נדע שאין לו פתרון צבאי, רק אם נצא ממעגל האלימות, רק אם נחוס על הילדים שלנו - שעליהם דיברנו כל כך הרבה - ועל הילדים של הפלסטינים, ונחדש את הדיאלוג, רק אז ייפסק מעגל האלימות. תודה רבה.

קולט אביטל בפייסבוק

colette-facebook

מתוך הגלריה